פסק-דין בתיק ע"ע 3925-10-11

1.      ערעור זה סב על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב (תע"א 9870/07; השופטת רוית צדיק ונציג ציבור מר אליאב יארניצקי), אשר דחה את תביעתה של המערערת לתשלום פיצוי בשל אי שמירת זכותה לגמלאות בקרן הפנסיה "מבטחים" בתקופת שהותה בחו"ל כאשת שליח מטעם המשיבה.

2.      הרקע לערעור:

2.1.  המערערת נלוותה לבעלה, עת היה בשליחות המדינה בין השנים 1979-1983.

2.2.  קודם ליציאתה, צברה המערערת ותק של 12 שנים בקרן הפנסיה "מבטחים".

2.3.  המערערת לא עבדה בשנות שהותה בחו"ל, וכן שנתיים לאחר שובה לארץ, עד שנת 1985.

2.4.  המערערת המשיכה בעבודתה כשנתיים נוספות לאחר הגיעה לגיל פרישה, וזאת עד שנת 2010. בעת פרישתה לגמלאות הייתה זכאית לפנסיה מקרן הפנסיה "מבטחים" בשיעור המירבי - 70%.

2.5.  בתביעתה, טענה המערערת כי רק בשנת 2003 נודע לה כי בעת שבעלה שהה בשליחות בחו"ל, הייתה זכאית כאשת שליח לכך שהמדינה תשתתף במימון רכישת זכויות פנסיה בעד תקופת השליחות, כאשר שיעור השתתפות המדינה יעמוד על 50%. לאור זאת, לטענת המערערת, לא התיישנה תביעתה, על פי הוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות , תשי"ח - 1958.  המערערת עתרה לתשלום פיצוי בסך של כ- 400,000 ש"ח (קרן) בגין הנזק שנגרם לה כתוצאה מכך שלא ניתן לה המידע במועד, וכפועל יוצא מכך לא נשמרו זכויותיה בעד תקופת השליחות.

2.6.  בית הדין האזורי דחה את תביעתה של המערערת בקובעו כי בנסיבות העניין אין תחולה להוראת סעיף 8 לחוק ההתיישנות, ותביעתה התיישנה. עוד קבע כי המערערת לא הוכיחה כי בעת יציאת בעלה לשליחות לא נמסר לו המידע, גם בשל העובדה שבעלה לא הובא לעדות מטעמה.  בית הדין האזורי קבע לנוכח דחיית התביעה בשל התיישנות, אין צורך לקבוע מסמרות בעניין סמכות בית הדין.  

2.7.  פסק דין זה הוא מושא הערעור לפנינו. 

3.      לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגענו לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. תמימי דעים אנו עם בית הדין האזורי כי בנסיבות העניין דין התביעה לגופה להידחות מחמת התיישנות, וכי אין תחולה לסעיף 8 לחוק ההתיישנות בנסיבות המקרה. כמו כן, לא מקובלת עלינו הטענה כי אי גילוי מידע כנטען הוא בגדר "תרמית" או "הונאה". טענת המערערת כי עד הגיעה לגיל פרישה לא התגבשה העילה לנוכח העובדה שלא התגבש הנזק דינה אף היא דינה להידחות, שכן מועד היווצרות העילה הוא המועד בו היו אמורות להתבצע הפרשות לקרן.

4.      מעבר לנדרש נוסיף כי המערערת גם לא הוכיחה את שיעור הנזק שנגרם לה. המערערת הגישה חוות דעת אקטוארית המשקפת אובדן תשלומי פנסיה לפרק זמן בן ארבע שנים, אולם ממילא המערערת צברה את שיעור הפנסיה המירבי  - 70%. ולפיכך, בסופו של יום לא נגרם הנזק הנטען. ככל שיש נזקים אחרים, כפי שנטען בדיון בפנינו, כגון אבדן פנאי והכרח להמשיך לעבוד, נזקים אלה לא נתבעו ולא כומתו. לעניין הפרשי הותק וזכויות נוספות, המערערת לא הוכיחה כי התקיימו בה תנאי הזכאות על פי חוזר משרד החינוך.

5.      לנוכח העובדה שבהודעת הערעור המערערת לא חלקה על קיומה של סמכות עניינית, לא מצאנו לנכון בנסיבות העניין להידרש לסוגיה זו.

6.      סוף דבר: הערעור נדחה. בהתחשב בנסיבותיה האישיות של המערערת אין צו להוצאות.

ניתן היום, א' כסלו תשע"ג (15 נובמבר 2012), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.